חג פסח מביא איתו כמו בכל שנה את רעיון העבדות והיציאה של עם ישראל לחירות. מעבר לסיפור המקראי היפה כשלעצמו, בסיפור יציאת מצרים חבויים מסרים הנוגעים להתפתחות הרוחנית והאישית של כל אחד ואחד מאיתנו. חז"ל ופרשנים רבים בחכמת הקבלה דנו ארוכות בסיפור היציאה הפרטית של כל אדם מעבדות ליצריו, לתשוקות הרגעיות הבאות והולכות ,לאגו שלנו המאיים כל פעם לצאת מכלל שליטה כאשר משהו או מישהוא לא מוצא חן בעינינו. אני מבקש במאמר זה להתמקד בנקודה אחרת – בשורש המניע אותנו להתנהג כפי שאנו מתנהגים ולבחור כפי שאנו בוחרים. במאמר זה אתמקד ב"עבדות" לאיבר החשוב ביותר שלנו – המוח ובעיקר בתוצר העיקרי שלו – המחשבות.
סוף מעשה במחשבה תחילה אמרו חז"ל ואכן הכל מתחיל בהלך מחשבותינו. התפיסה המודרנית ל"עבדות" מתבטאת ביחס שלנו לעבודה, בהתמכרות שלנו לטלויזיה, בצורך הבלתי פוסק לצרוך עוד ועוד מבלי לשאול האם באמת יש צורך, ברצון הבלתי פוסק לריגושים מכל סוג שהוא. אם נבחן באומץ לב ובכנות את עולם המחשבות שלנו נגלה כי בבסיס ההתנהגות שלנו ובבסיס תפישת העולם שלנו ישנה עבדות שורשית יותר, עמוקה יותר אשר למעשה היא זו אשר מנהלת אותנו .אם נדע לצאת ממנה ולהשתחרר ממנה אזי נגלה כי ניתן לחוות את המציאות היומיומית בצורה שונה לחלוטין.
היחס למחשבה הוא הקובע
האדם מבטא עצמו במילים וככזה הוא נבדל משאר היצורים החיים אך לא פחות חשוב – הוא גם יצור חושב. אנו קמים בבוקר, פוקחים את עינינו ומיד מופיעות מחשבות. הן יכולות להיות סתמיות – "מה השעה?", " אני חייב לשטוף פנים ולצחצח שיניים " , " אני מאחר…" וכדומה. הן יכולות להיות מטרידות יותר – " אוף, נמאס לי מהעבודה הזאת " , איזה יום קשה מחכה לי" , " אני עייף מהחיים – עוד יום משעמם". הן יכולות להיות משמחות – " היום יום חמישי ! מחר יום שישי, נגמר השבוע! " , " כמה כיף היה אתמול במסיבה" , " . יהיו אשר יהיו , יהיה תוכנן מטריד ככל שיהיה , היחס שלנו אליהן הוא הקובע, איך אנו מגיבים לכל מחשבה ומחשבה יקבע האם אנו בדרך לצאת מבית הכלא של המחשבות או האם אנו בוחרים להישאר אסירים בתוך כלא המחשבות. למעשה הדרמה הגדולה ביותר של חיינו היא היותנו מנוהלים על ידי המחשבות שלנו ומאמינים לכל מחשבה כאילו היא אכן אמיתית ומבוססת על עובדות. איננו עוצרים לרגע לבחון את האמיתוּת של המחשבות, האם הן משקפות נאמנה את המציאות האוביקטיבית?, האם מה שאני חושב על עצמי אכן נכון? ,האם מה שאני חושב שאמרו עלי אכן נאמר? ,האם מה שחושבים עלי משקף את מי שאני באמת ? . אם נכין לעצמנו רשימה של מחשבותינו במהלך היום ונבחן אותן בסופו נגלה שתי עובדות מעניינות: אחת שהן מתחלפות במשך היום ושתיים שלרובן לא היה קשר כהוא זה למה שקרה לנו במשך היום. גילוי זה הוא כבר תחילת הדרך למודעות חדשה, לשחרור שלנו מ"מצרים" של המחשבות. כשלב ראשון ,אם כן ,בשחרורינו מהעבדות עלינו לשנות את היחס שלנו למחשבות – מחשבות הן רק מחשבות. אנו אלו הבוחרים לתת להן משמעות , אך כפי שגילינו לרוב אין להן ממש משמעות ואחיזה במציאות כי הרי כבר זיהינו את אופין ההפכפך וחסר העקביות.
מדיטציה – הכלי ל "קריעת ים סוּף "
שתי העובדות שציינתי קודם לכן מסמנות עבורינו את שלב ההתעוררות לכך שהמוח שלנו משלה אותנו. עדיין נדרש כלי יישומי אשר יעזור לנו לשרש הבנה זו ולהפחית את זרם מחשבות הסרק. המדיטציה או בלשון אחרת התבוננות, מספקת לנו את הכלי היעיל ביותר להפסקת ההזדהות וההיקשרות לדאגות, ספקות, פחדים וכל אותן מחשבות הפוקדות אותנו ללא הרף במשך היום. אם נוכל בתנאי מעבדה, קרי בבית או במקום שקט ,לשבת מספר דקות ולתרגל מדיטציה, הרי לאט לאט נשקיט את זרם המחשבות ונשיג שליטה על המוח שלנו. שליטה זו תקנה לנו את היכולת בסופו של דבר "לקרוע " את ים סוּף האישי שלנו , להתחיל בדרך חדשה בה אנו כבר פחות מזדהים עם כל מחשבה ומחשבה ומסוגלים לברור מתוך כל אותן מחשבות גם את אלו בעלות המשמעות , המחשבות היצירתיות אשר יקדמו אותנו למטרות אליהן אנו מעוניינים להגיע.
40 שנה במדבר – להפוך את הצינור הצר לצינור רחב.
הדרך החדשה שהתחלנו בה ארוכה, כמעט "40 שנה " ויותר מזה היא "במדבר" – מקום שומם וצחיח. מדוע? המספר 40 ( האות מ – שהיא מים המסמלים חכמה ) מרמז על רמת מודעות מסויימת אליה עלינו להגיע לפני שנוכל להיכנס לארץ ישראל היא מקום הרצונות האמיתיים שלנו, היכן שסוף סוף נרגיש מנהלים ולא מנוהלים. המדבר, מעצם היותו מקום שקט , הינו מקום אידיאלי עבור מי שמעונין להתבונן פנימה וללמוד את עצמו. המדבר האישי של כל אחד ואחד מאיתנו הוא היכולת להיות מספר דקות ביום במדיטציה בה כביכול לא קורא כלום- הכל שומם , אך נשאר לכם לבחון בעצמכם האם המדבר הוא אכן מקום כה שומם?
המדבר מסמל גם מקום רחב ידיים , בלילות ניתן לראות שמיים של כוכבים כמו שלא ניתן לראות כבר בעיר המוארת 24 שעות . המדבר הפרטי שלנו שהוא השקט בתרגול המדיטציה, עוזר לנו להרחיב את המודעות, להפסיק לחשוב בצורה צרה ומגבילה. השם מצרים מרמז על צר, מצור ונצוּר. ואכן התחושה שלנו לפעמים היא שאנו נצורים בתוך המחשבות, אנו נבלעים בתוכן ולא מסוגלים להתנתק מהן. כאשר אנו מתרגלים מספיק זמן מדיטציה מגיעים רגעים של שקט , אלו בדיוק הרגעים בהם המודעות שלנו מתרחבת וקל יותר לתפוס את העובדה כי בעצם אנו אלו שמגבילים את עצמינו על ידי המחשבות הצרות שלנו. זו האחריות שלנו ולא של אף אחד אחר! ברגע שאנו פורצים את גבולות התודעה האישית המוגבלת בעבר, המוגבלת כתוצאה ממה שסיפרו לי שאני יכול או לא יכול לעשות, מאיזה בית גדלתי, ברגע הזה אנו מוכנים להיכנס לארץ ישראל כי ויתרנו על הצרוּת של מצרים . א – רץ, מלשון רץ אבל גם ההפך מצר כמו שא- סימטריה היא ההפך מסימטריה. כאשר אנו מוותרים על העבר, סולחים לעצמינו ולאחרים על כל הטעויות, על כל המחשבות הלא נכונות הרי רוקנו קיטבק מלא בחפצים לא נחוצים ואז קל לנו יותר להתחיל לרוץ.
חשוב לציין כי במהלך הדרך שלנו להחזרת השליטה על המוח , לבדיקה אמיתית וכנה לאן אנו מבקשים לנתב את חיינו, אנו חוזרים למצרים , יוצאים ממנה למדבר ושוב חוזרים למצרים,וכך חוזר חלילה עד אשר אנו מרגישים מוכנים להיכנס ל"ארץ ישראל".
ארץ ישראל – מרצון לקבל לרצון לתת
הכניסה לארץ ישראל האישית של כל אחד מאיתנו מסמלת בגרות רוחנית אמיתית. נפטרנו מהרבה מטען במסע שלנו במדבר , מטען אשר שכן עמוק בתוך מרתפי התת מודע, החזרנו את השליטה על המוח שלנו, אנו שלוים יותר ופחות מנוהלים על ידי האגו. גילינו מה באמת אנו רוצים לעשות עם חיינו והבנו שרוב האחריות לאן אנתב אותם היא שלנו. אנו נגלה כי כאשר טוב לנו יותר עם עצמינו וכל מה שהטריד אותנו בעבר פחות מציק הרי אנו יכולים להתחיל להסתכל גם החוצה אל עבר האחר. המסע , אם כך, לא נגמר בארץ ישראל. יש לכל אחד מאיתנו עוד דרך לעשות כדי להפוך לכזה אשר לא חושב רק על עצמו אלא מתעניין גם בטובת הזולת סביבו. רק אז נוכל להגיד שהגענו לירושלים.
