ההתקדמות של האדם היא בספירלה

כולנו חיים בתוך ספירלה.

ניתן לדמות את מסעו של האדם לעבר תודעה גבוהה יותר כמסע דמוי ספירלה בו יש נקודת התחלה אך אין סוף. האדם מתקדם מהסוף לאינסוף. המסע הוא מעגלי וכלפי מעלה. למרות שנראה שדברים חוזרים על עצמם הם תמיד ימצאו את האדם במקום "גבוה" יותר .

מהצד הרוחני בו אין זמן ההתקדמות שלנו נמדדת רק בהתפתחות המחשבה . התפתחות תודעתית משמע גדלתי ביכולת החשיבה התבונתית שלי . אני מבין את המציאות, אני מסוגל לראות את האחר ולא רק את עצמי, אני מבין שבעצם למרות ההפרדה והגבולות ישנה אחדות נסתרת בכל. בגלל זה אדם יכול להיות לפי הזמן הרגיל בן 45 אך עם תודעה של בן 20 ולפעמים גם בן 4.

אין התפתחות רוחנית ללא התפתחות המחשבה של האדם. אין התפתחות במציאות הרגילה ללא התפתחות המחשבה. ברור שאם אחשוב יותר על עשייה טובה, אחדות וערבות הדדית יראו זאת במעשים שלי וביצירות שלי .
המסע למעלה ברוב המקרים אינו רק הליכה בגן של שושנים כמו שרובנו יודעים. האם ישנה דרך לקצר ולזרז את המסע בספירלה ולחסוך מאיתנו קשיים וייסורים ?

כדי לקפוץ מעלה ממרכז הספירלה ולא לעלות במסלול הרגיל עלינו ללמוד את סוד " ההתבוננות חסרת ההזדהות ". זה מה שמדיטציה בעצם מלמדת. בעזרתה אני לומד להישאר שלו ורגוע בעין הסערה . בעזרתה אני מוצא בתוכי את אותו גרעין פנימי מלוכד.

מי שמצליח לעשות זאת מדי פעם בעצם יכול לעשות קסם הקרוי בחכמת הקבלה " קפיצת הדרך " .
למה הכוונה?

נניח שאני כבר 3 ימים חווה דיכאון ועצבנות בגלל ריב עם בת זוגתי על עניין פעוט ומצחיק. אני מתחפר בדעתי והיא בשלה. שנינו מזעיפים פנים בבית וזורקים אחד על שניה הוראות לתפעול הבית וזהו.

אם אשב עם עצמי כמה רגעים במדיטציה ואתבונן בגורם לריב , איך הוא התחיל, מה אני משיג דרכו, יש סיכוי שאגיע למסקנה איזו פעולה עלי לעשות כדי לתקן את המצב. במדיטציה, אחרי שהגעתי לשקט יחסי ומיקוד אני נכנס לעמדת "הצופה המתבונן הבלתי משוחד " . אותו צופה יכול לראות את מחשבותיו ופעולותיו מבלי להזדהות עימן רגשית. כך אפשר להימנע מהלקאה עצמית ובאמת למצוא פיתרון נבון. כאשר אני מתבונן בצורה כזו יש ותופיע תובנה – " אני אוהב את בת זוגתי , פגעתי בה, מכאן שאני גם פוגע בעצמי. יש צדק בדבריה או לא , אין זה משנה. עלי ללבן איתה את הדברים ועלי להשתנות. השינוי כרוך בלמידה כיצד להתעלות ברגעים בהם הרוחות מתלהטות, מעל הטבע רגיל שלי. "

באותו רגע ממש , כאילו כהרף עין אותו אדם הנמצא באותו רגע במרכז הספירלה וכביכול מנותק מהמסלול הרגיל , קופץ כלפי מעלה דרך המרכז וחוזר חזרה למסלול כאשר הוא כבר תודעתית במקום חדש. הוא היה יכול להמשיך מבחירה במסלול הרגיל, לחוות קשיים רגשיים וגם מעשיים במציאות ולהגיע לאותה מסקנה הזו אחרי שנחבט עוד ועוד. כאן הוא חסך שעות אם לא ימים של סבל וייסורים מעצמו ומבת זוגתו.
זו " קפיצת הדרך " . זה כוחה של ההתבוננות. זה כוחה של המדיטציה.

באהבה
יונתן