תרגול מדיטציה לאורך שנים כרוך בנחישות והתמדה. כל מי שאך זה התחיל לתרגל או מתרגל כבר כמה שנים יודע שתהליך ההתפתחות והשינוי התודעתי לא נפסק וממשיך באופן אישי ובקצב אישי, הכל לפי מידת המאמץ והכוונה של כל אחד. ישנם כאלו הבוחרים להפסיק לתרגל לזמן מה , " לחנות את המכונית בחניה" , עד לרגע בו יחליטו כי הגיע הזמן להמשיך בנסיעה. אין בזה שום פסול כל עוד זה לא נמשך חודשים רבים עד ש"המצבר של המכונית" מתרוקן ואתם מוצאים עצמכם שוב טובעים לחלוטין במציאות החומרית בלי שתזכרו למה בעצם נועדו חיים אלו ולאן אנו מבקשים להגיע.
נשאלת השאלה – מדוע , חלקנו , למרות שגילינו עד כמה תרגול המדיטציה ופיתוח המודעות העצמית עוזר ומועיל לנו הן גשמית , הן נפשית והן רוחנית בחרנו לעצור ולהפסיק את תהליך ההתפתחות? מדוע חזרנו למקום הנוח והבטוח שבו היינו לפני שהכרנו את המדיטציה? התשובה נעוצה בכמה מישורים:
מישור אחד הוא הקושי הקיים אצל כל אחד מאיתנו להתמיד ולהפוך מה שאיננו רגילים לו להרגל עד אשר יהפוך לטבע שני. בעל הסולם במאמרו " מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה" כותב : – " על ידי ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר נעשה אצלו טבע שני. …מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה" .
המישור השני מרומז במשפט הקודם והוא חוסר היכולת בתחילת הדרך להרגיש את העולם הרוחני , לחוש אותו כפי שאנו חשים את המציאות הרגילה. אני יכול להבין בשכל שלי שכל מצב , כל מפגש וכל מחשבה יש לה שורש רוחני אך זה חסר לי ברמה הרגשית. ישנם כאלה שגם ברמה השכלית קשה להם לקבל זאת ואז הקושי הוא כפול. זה דומה לעטלף אשר נולד לחיות בחושך ולמעשה אינו יכול לראות דבר באור היום. כמו עטלף איננו מסוגלים להכיל את האור ולראות את המציאות באור שונה. לכן אנו מעדיפים לחזור למציאות הישנה שלמעשה היא חושך בשבילנו אך רק שם אנו רואים משהו…
המישור השלישי נעוץ בתהליך הקטרזיס – תהליך ההתנקות והטיהור שאנו עוברים. אני יושב ומתרגל, מדי פעם יש התעוררות והתרוממות אך לאורך זמן אני לא ממש מרגיש שאני משתנה ובחלק מהמקרים אף נהיה לי יותר קשה . מה שלא רציתי להתעסק איתו והחבאתי מתחת לשטיח פתאום מגיח שוב , בעיות ,חרדות או סתם זכרונות מהעבר צצים להם חזרה ועד שהצלחתי להיפתר מהם במנגנון ההדחקה הטבעי והמגונן, הם עכשיו " קמו להם לתחיה" ולא מניחים לי. כפי שהייתי רגיל תמיד אני מבקש לברוח מכאב וייסורים אל מקום בו בטוח יותר ונעים יותר. ואז הדרך הנכונה ביותר מבחינתי היא להפסיק לתרגל עד " יעבור זעם". כל תהליך ההתנקות ממה שלא שייך לי ומה שבחרתי להתעלם ממנו הוא כואב ויוצר גלים לכל עבר . בן או בת הזוג ירגיש זאת, המשפחה הקרובה והחברים. זאת הסיבה דרך אגב מדוע אנו מוצאים עצמנו עם העמקת התרגול , כועסים , עצבניים וחסרי סיפוק בחלק מהזמן. זה חלק מההתנקות וצריך לתת זמן " לליכלוך " לצאת במינימום נפגעים בסביבה הקרובה לי.
אם כך , נוצר מצב מעניין , דווקא על ידי תרגול המדיטציה גילינו כי המציאות היומיומית, הגשמית מובנת לנו יותר וקלה לנו יותר לעיכול מאשר המציאות הרוחנית. כמובן שהכתוב לעיל לא מתייחס לכולם וכל אחד נמצא בשלב אחר בהתפתחות אך לדעתי ומניסיוני האישי זה קורה אצל כל אחד בעוצמות שונות ובזמנים שונים, חשוב להבין זאת ולקבל זאת כחלק מהגדילה הטבעית שלנו מתינוק בעולם הרוחני לילד אשר מתחיל ללמוד את אותיות ה- א"ב.
