טכניקות המדיטציה השונות החלו להיחקר באופן מדעי מאז שנות ה-1960 במטרה ללמוד את השינויים המתרחשים במוח בעת מצבים מדיטטיביים. להלן מספר דוגמאות למחקרים בנושא:
תרגול מדיטציה עוזר לאיזון בין 2 חצאי המוח.
ד"ר ריצ`רד דוידסון מאוניברסיטת ויסקונסין השתמש ב – 2003 בסריקות מוח כדי להראות שהמדיטציה מסיטה את הפעילות בחלק הקדמי של המוח (ממש מאחורי המצח) מההמיספרה השמאלית הקשורה לחשיבה ביקורתית , אנליטית והגיונית ,להמיספרה הימנית הקשורה לתפיסה האינטואיטיבית והאסוציאטיבית. בעקבות המחקר טוען דיווידסון, שעיסוק קבוע במדיטציה משנה את הנטיות במוח ממצב של להילחם או לברוח למצב של קבלה ונינוחות. השינוי הזה, הוא אומר, מביא עמו עלייה בשביעות הרצון. אנשים שיש להם אופי לחוץ יותר הם בדרך כלל בעלי נטייה שמאלית (במוח). אנשים שהחלק הימני שלהם פעיל יותר הם טיפוסים יותר נלהבים, בעלי תחומי עניין רבים יותר, רגועים ונוטים להיות מאושרים יותר.
תרגול מדיטציה מביא להקטנת האמיגדלה .
האמיגדלה היא מבנה דמוי שקד, המורכב מ- 13 גרעינים. האמיגדלה נמצאת בעומק האונה הרקתית התיכונה במוח. היא מעורבת בוויסות הפעולה של המערכת ההורמונלית ושל מערכת העצבים האוטונומית. היא מעורבת גם בביטוי רגשות כגון חרדה ופחד. האמיגדלה נחשבת למעורבת ישירות בתהליכי ויסות רגשי ו"ממונה" על פחד ומורא. האמיגדלה מקושרת עם תגובות רגשיות למצבי סכנה (בעיקר פחד ותוקפנות). היא משתתפת בתגובות התנהגותיות, אוטונומיות והורמונליות. תגובת הילחם או ברח משויכת לאמיגדלה. בהתאם לכך, האמיגדלה מעורבת בהתניה קלאסית של תגובות רגשיות. מחקרים1 מראים שאצל אנשים המתרגלים מדיטציה באופן קבוע היא מתכווצת וקטנה עובדה המסבירה את היכולת להכיל מצב מאתגר או מפחיד ולא להיגרר לתגובה היסטרית. כמו כן מודט מסוגל פחות להיגרר אחרי מחשבות סרק על משהו מפחיד או מדאיג וכך "מרעיב" את האמיגדלה.
תרגול מדיטציה עוזר להפחית חרדות ומאזן את רמת המתח בגוף
בעבודת מחקר רצינית של המגזין היוקרתי Jama Internal Medicine, בנושא הפחתת סטרס וחרדות בעזרת מדיטציה, עבודה שבדקה מעל 47 מחקרים איכותיים שכללו מעל 3,000 משתתפים, התגלה שיפור אצל המשתתפים בקבוצות לתרגול מדיטציה לעומת קבוצות הביקורת בכל הנוגע להפחתת חרדות, דיכאון וסטרס.
בשנת 1967 ערך ד”ר הרברט בנסון, פרופסור לרפואה מאוניברסיטת הרווארד, ניסויים במודטים. ד”ר בנסון מצא שבמצב של מדיטציה הם צרכו 17 אחוזים פחות חמצן, הורידו את קצב פעימות הלב בשלוש פעימות לדקה, והגבירו את גלי התטא של המוח (אותם גלים שמופיעים ממש לפני השקיעה בשינה, מבלי להגיע למצב ממשי של שינה.
ד”ר גרג ג`ייקובס, פרופסור לפסיכיאטריה מבית-הספר לרפואה בהרווארד מדד פעילות חשמלית במוח בשתי קבוצות. האחת עסקה במדיטציה והשנייה קיבלה ספרים וקלטות להתרגעות. במהלך החודשים הבאים הראו המודטים פעילות גדולה הרבה יותר של גלי תטא ממאזיני הקלטות. הם גם הצליחו להוריד את הפעילות באונה הקודקודית, איזור המוח הממוקם ממש בקצה הראש, האחראי על התמצאות בזמן ובחלל. על-ידי נטרול הפעילות באונה הקודקודית אפשר לאבד את תחושת הגבולות ולהתמזג עם היקום.
חוקרים מצאו כי בעת תרגול מדיטציה חלה האטה בפעילות של האזורים במוח הקשורים לעיבוד אינפורמציה מהחוץ ועלייה בתפקוד אזורים הקשורים לרגשות, זיכרונות, ויסות הנשימה וחילוף החומרים. כמו כן, בעת תרגול מדיטציה עובר מרכז הכובד של פעילות המוח מהמוח השמאלי למוח הימני, דבר המשפיע על תפיסת העולם של המתרגל המשתנה מתפיסה של דחק לתפיסה סובלנית ורכה, של שביעות רצון. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מגלים כי תרגול מדיטציה עשוי להביא לסיגול דפוסי עבודה חדשים של המוח ולווסת את תפקוד האונה הקדמית הקשורה בריכוז. מודטים מסוגלים להביא עצמם למודעות מוחלטת של הרגע, הם מסוגלים לחיות "כאן ועכשיו".
בניסוי שנערך ב-2004 על ידי "המכון למחשבה ולחיים", עמותה שהוקמה בעזרת הדלאי לאמה, עקבו חוקרים אחרי גלי המוח של שמונה נזירים טיבטים בשעה שעשו מדיטציה ונמצאו במצב של "אהבה וחמלה ללא תנאי". החוקרים מצאו אצל הנזירים פעילות חזקה של גלי גאמא, המקושרת לריכוז ולשליטה רגשית.
ד"ר שרה לזר ערכה 2 מחקרים מעניינים על ההבדלים במבנה המוח אצל מתרגלי מדיטציה לעומת קבוצות ביקורת. היא מצאה אצל מתרגלי מדיטציה מנוסים כמות מרובה יחסית לקבוצת הביקורת של חומר אפור (תפקידו של החומר האפור הוא לנתב מידע על גירויים חושיים או תנועתיים לתאי ביניים עצביים של מערכת העצבים המרכזית כדי ליצור תגובה לגירויים דרך סינפסות בתגובה כימית. יותר חומר אפור המוח שלנו " מהיר יותר" ) באזור הקורטקס הקדמי המעיד על יכולת החלטות מהירה יותר וזיכרון טוב יותר. במחקר שני נבדק מוחם של מתרגלים לאחר שעברו קורס מדיטציה של 8 שבועות. נמצאו 4 הבדלים לעומת קבוצת ביקורת :
- ההבדל העיקרי נמצא באזור הנקרא " posterior cingulate" , האחראי בין השאר על נדידת מחשבות וזהות עצמית.
- ניכר הבדל בהיפוקמפוס , העוזר בלמידה, חשיבה קוגניטיבית ורגולציה רגשית.
- “temporo parietal junction” האזור האחראי על אמפתיה וחמלה הראה שינוי בעוביו.
- אזור האמיגדלה האחראי על תגובות הפחד והחרדה שלנו התכווץ וכמובן שיש לכך השפעה על יכולת הכלת סטרס.
